מאפייני הדרשה, הדרשן והקהל המשתקפים בסיפור

הסיפור על רקע הדרשה : בחינה פואטית | 139 על כן אני עבדכם אשר הנני מטיף עתה תוכחת מוסר על הבימה בקהל עם, הנה אנכי אדם פשוט כאחד מהקהילה אשר באתי להוכיח, ולכן אקווה לאל שיעשו דברי אלה שאני מטיף פועל טוב בלב השומעין, יען כי דבר המוסר [ . . . ] שייכים לי גם כן, ואני שותף עמכם בדברים אלו [ . . . ] והנה שאנכי מאריך בדברי מוסר [ . . . ] אנכי מכיר קצת מיעוט ערכי, ומודה אני שדברי המוסר הם צריכים אלי יותר ממה שצריך לזולתי [ . . . ] ( בן איש חיל , ח״א, עמ׳ עז ) . הרי״ח מקפיד לשתף את עצמו במוסר יחד עם העם כשווה בין שווים, כדי שתוכחתו תתקבל : ׳שלא יאמרו השומעים כאילו הוא הצדיק ואנחנו הרשעים [ . . . ] אני ואתם נבוא כולנו כאחד, לעשות חשבון על מעשינו׳ ( בן איש חיל, ח״ד, עמ׳ לה - לו ) . השיתוף והקרבה בינו לקהלו מתבטאים במיוחד בנקיטת לשון נוכחים . בכל ז׳אנר ספרותי מיוחד מקום לקהל היעד, ישות שהמספר פונה אליה ומנהל 60 בסוגה שלפנינו נתון זה הוא כורח המציאות, משום שמעצם מהותה עמה ׳דיאלוג׳ . נועדה הדרשה להישמע בפני ציבור שומעים קונקרטי במקום ובזמן מסוימים . ספרות הדרוש כוללת בתוכה מראש את קהל השומעים, ותנאי ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן