מקור הסיפור וההקשר הדרשני

136 | סיפורי הרב יוסף חיים מבגדאד דרשת-העל או הדרשה המרכזית עוסקת בשמות השונים של חג הפסח ובטעם לכפילות הקיימת בהם . לפנינו דרשה ארוכה שניתן לחלק אותה לתת-דרשות או דרשות פנימיות הקשורות ביניהן בקשר תמטי, תבניתי או אסוציאטיבי שאינו תמיד ברור . הדרשן מפגין את ידיעותיו בפרד״ס התורה ואת יכולתו הדרשנית בטכניקות דרשניות ידועות הבנויות על כפילויות, לשון יתר, ראשי תיבות וגימטריות ובסגנון דרשות ׳אל תקרי׳ . בהקדמה לדרשה פנימית, זו שבה משובץ הסיפור שברצוננו לדון בו, חוזר הדרשן אל הפסוק שבו פתח את הדרשה המרכזית : ׳מצות תאכל במקום קדוש, בחצר אוהל מועד יאכלוה׳ ועל כתוב זה מביא את מאמר חז״ל במכילתא לפרשת בוא : ׳ושמרתם את המצות [ . . . ] ׳ ( שמות יב 7 ) שדרשו ׳אל תקרי המצות אלא המצוות׳, וכדי לתרץ את השאלה מדוע מכנה הכתוב את המצה בשם מצווה, מובא גם הסיפור . הדרשן מציין 58 שסיפור זה שימש אותו בהקשר אחר בספר ברכת חיים ( ח״א, הפטרה לשבת פרה ) . להלן מהלך הדרשה : הפסוק הפותח – הפסוק הפותח הוא מתוך ההפטרה לפרשת פרה, יחזקאל לו 3 : ׳לא למענכם אני עושה נאום אדני אלקים יודע לכם בושו והיכלמו מדרכיכם בית ישראל . ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן