יהדות רעולת פנים: הפחד מן היהדות בתרבות הישראלית

גדעון כ״ץ 192 ומופשט בהגדרת החילוניות . האפיון הכללי שנתתי למעלה יספיק לצרכינו . הגדרה מפורטת 1 ובחניה עלולים להגביל את טווח ראייתנו . חשיבות התיאור המוצע כאן היא בהתבוננות בפחד . מטבע הדברים, הפחד מעורר רתיעה, וקל לסכמו בדחייה . עיון פנומנולוגי בו מאפשר לנו לבחון את מה שנמנעים ממנו, את דימוייה של היהדות המאיימת . מטרת דיוננו אינה להצביע על קיומו של הפחד אלא לזרוע אור על דמיונותיו : 'לבוא לשחור עם פנס ולהאיר אותו', כמו שאמר פעם הצייר מאיר פיצ'חדזה על ציוריו . פרט יסודי בחוויית הפחד שתתואר כאן הוא זה : היהדות מוצגת לרוב בדימוי פסיכולוגיסטי, כלא מודע הישראלי ; היא מין כוח וולקני שרוחש במעמקים ומאיים על הזהות הישראלית, החילונית, היציבה רק למראית עין . דימוי כזה נזכר כבר 2 הוא מוסיף להתגלגל במכתבו הידוע של גרשם שלום לפרנץ רוזנצוויג על עכשוו העברית . בווריאציות שונות במשך מאה שנים . חשוב לתת את הדעת לכך שמה שייכתב כאן על החילונים ועל פחדיהם מוגבל לדימוי החילונים ולדימויי פחדיהם בטקסטים מסוימים ( לפי פרשנותי, כמובן ) . בלי להבחין בזה כראוי, טענות רבות במאמר עלולות להיראות הכללות צורמות . רק ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב