4. ר׳ נחמן מברסלב: על כשלון הבעש״ט בהמתקת הדיבורים

94 הבעל שם טוב וקבלת האר״י התורה הבאה שתוצג כאן, תורה ס״ה, נאמרה בסיוון תקס״ו, כמה ימים לאחר פטירת בנו, שלמה אפרים . אסון אישי כבד זה, ועל פי ר׳ נחמן היה זה גם אסון לאומי, היות ותקוות משיחיות רבות נִתלו בילד זה, השפיע דרמטית על ר׳ נחמן, אך לא נאריך בכך 90 אך דומני שלא הוסבר דיו הקשר בין כאן . דרשה זו נידונה במחקר בהזדמנויות שונות, האסון שפקד את ר׳ נחמן לבין ההתמקדות בדיבור . בדרשה רבת עוצמה זו מדובר על הגנן, הוא הצדיק, הדואג לגידולי שדהו . תפקידו של הצדיק, כשהוא במצב בו ״עיניו מאירות וצופות״, הוא ״להסתכל בכל אחד ואחד להביאו אל התכלית״ . כיצד מביאים אל התכלית ? מהי פעולת ההחזרה בתשובה של הזולת ? ״להסתכל בהדיבור של כל אחד אם אינו על תיקונו בשלימות״ . כלומר הצדיק מתקן את זולתו על ידי התבוננות בשפה שלו, באופן בו הוא מדבר . וכאן גולש ר׳ נחמן לתיאור פואטי, שדומני שאין כדוגמתו בספרות החסידית . הנחתי היא שהיחס המשתקף כאן לשפה הוא האופן בו הבין ר׳ נחמן את דברי זקנו באשר לדיבור הממותק, כפי שתואר כאן בארוכה . כל עניין האל״ף האלוהית החבויה בכל דיבור, הסמיוטי – שפת האם, הדיבור המשקף תשוקה – כל אלו ...  אל הספר