יא. נבואה מסוג חדש

83 פרק ה : מיתוק הדינים שבדיבור המילולי שלהם . בעוד שחז״ל התכוונו לומר שהפתרון המילולי שמציע המאזין לחלום הוא הקובע את פשרו ואף את הגשמתו, הבעש״ט מחזיר את ה״פה״ אל החולם עצמו . הוא אף עושה כאן קפיצה אלגנטית בין הנביא לבין חושב המחשבות או חולם החלומות, אף על פי שיש פער משמעותי ביניהם : הנביא – או כל חוזה עתידות אחר לאורך ההיסטוריה – משעה שהתקבלה אצלו נבואת פורענות עתידית, פעל בדרך כלל לשנותה ( מלבד ירמיהו או יונה הנביא, למשל ) . כיצד ? על ידי קריאה לחזרה בתשובה, אמירת תהילים, תענית וכיו״ב, פעולות או מהלכים המכוונים לשינוי במציאות החברתית-דתית . אך הדרך שמציע הבעש״ט שונה בתכלית : על הנביא או החולם, או שומע הכרוזים, להמתיק את הדין בשורשו, שהיא פעילות הכרתית, אינטרא- פסיכית, עם השפעות על המציאות . כאן משמעותה של המתקת הדין בשורשו היא לקחת את המחשבה או את החלום, להעביר אותם אל המישור המילולי, אל הפה, ואז בתוך המילים האלה עצמן לבצע בהן פעולת המתקה, על ידי החדרת האל״ף שביסודן . המתקת השפה היא מיניה וביה המתקת המציאות . ״ואיך יכול להמתיק״, כותב ר׳ יעקב יוסף, ״נאמר בעל פה ואין לכתבו״ : כפי שכבר...  אל הספר