י. הכנעה–הבדלה–המתקה

8 פרק ה : מיתוק הדינים שבדיבור כלומר, כל תהליך העלאת הניצוץ החבוי בעמקי הקליפות נועד להביא את האדם לדיבור מתקן, דיבור ממותק, שהוא היפוכו של הדיבור שיסודו בדינים שבמחשבה . השלב הראשון בתהליך זה, שלב ההכנעה, הוא זה ש״אינו מדבר רק השכינה״, ובו משתדל המיסטיקן להכניס את עצמו למצב הדומה לזה של הלבנה, כסמל לספירת מלכות, שאין לה אור מעצמה . הוא מכניע לחלוטין את ״עצמו״, כלומר את כוחות האגו המודע שלו, ומתמסר למה שמתרחש סביבו . הוא מוותר על השיפוטיות, על הרגשות ועל המחשבות שעולות במוחו, גם אם הן ״זרות״ ו״רעות״ ( כמו דוד המלך, ש״מחשבותיו עלו לו שלא כהוגן״ ) . אם מדובר על מחשבות שליליות אודות הזולת, הרי שבשלב זה הוא מבין את פעולת ההשלכה שהוא עושה, הוא רואה כיצד הפגם שבזולת אינו אלא פגם החבוי בו עצמו . כעת הוא מתבונן ב״אותיות המחשבה״, במילים הרצות לו במוחו, ומפרק אותן לגורמיהן : הוא מחפש את האל״ף שבהן, את היסוד הקדם-מילולי, את הסמיוטי, את העונג המחיה את הדיבור עוד קודם למשמעו . בנקודה זו הוא עשוי גם להמשיך ולהתבונן באל״ף זו עד כדי איבוד קשר עם המציאות מצד אחד, יחד עם מעבר לקשב מסוג אחר, בו הוא עשוי ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן