ט. תכלית הטבילה במקווה על פי הבעש״ט – על פי ספר ״שבחי הבעש״ט״

95 פרק ב : טבילה במקווה כהמתקת הדינים בשורשם מה הן תכליות הטבילה העולות מן הסיפורים ? נעיין בכמה מהם . בסיפור אחד, ר׳ דב בער מליניץ, מחבר ״שבחי הבעש״ט״, מספר ששמע מר׳ פנחס מקוריץ, אחד מתלמידיו הקרובים של הבעש״ט, שפעם אחת הוא רצה להפנות צרה בוערת מצרכי ציבור אל הבעש״ט . הוא הזדרז לעשות זאת בשעה מוקדמת בבוקר, כפי הנראה, לפני שיטבול במקווה : ״נמנו וגמרו ומהרו להמציא [ = למצוא ] אותו [ = את הבעש״ט ] קודם שילך למקוה, כי אחר המקוה אי אפשר לדבר עמו שום דיבור״ ( שבחי הבעש״ט, סי׳ פט, עמ׳ 67 94 - 95 ) . במקביל להערכה חיצונית זו, כביכול, של תלמידי הבעש״ט את רבם, ספר ״שבחי הבעש״ט״ משמר גם עדות רפלקטיבית של הבעש״ט אודות חוויית הטבילה שלו : עוד שמעתי ממנו [ = מר׳ יעקב יוסף מפולנאה ] ששאל אותו הבעש״ט מפני מה הוא שוהה כ״כ במקוה ? ולמה אני [ = הבעש״ט ] כשהולך למקוה אני מעמץ [ = עוצם ] 68 את העינים פ״א [ = פעם אחת ] ורואה אני את כל העולמות ( שם, סי׳ קע, עמ׳ 6 ) . הבעש״ט ראה איפוא בשעת טבילתו ״את כל העולמות״ . מובן שסיפור זה בא בין השאר על מנת להראות את עליונות הבעש״ט על ר׳ יעקב יוסף, שעל מנת להגיע להישג...  אל הספר