ז. תכלית הטבילה במקווה על פי הבעש״ט – כמתועד בספרי ההנהגות החסידיים

9 הבעל שם טוב וקבלת האר״י המחבר מספר שקרא בצרור כתבים מאת המגיד ממזריטש ( או כותב תורותיו ) , שהבעש״ט העיד על עצמו שהגיע למדרגתו הרוחנית הודות להתמדתו בטבילה במקווה . על עניינה של טבילה זו המסורת אינה מרחיבה, רק מוסרת בכללות ״כי המקוה מטהר את הגוף והנפש״, רעיון שכפי שהראינו בסעיף הקודם ידוע היטב מספרות המוסר הצפתית 56 אך בכל זאת נמסר כאן ענין נוסף, שטבילה זו יש לעשותה ומהנהגותיו של האר״י . בכוונה . האזהרה לטבול בכוונה דווקא ( עם אזהרה שלא לטבול שלא בכוונה ! ) היא משל 57 אך מהי הכוונה שצריך אדם האר״י עצמו, כפי שנכתב בכוונת הטבילה בערב שבת . לעשות בזמן הטבילה לשם טהרה ? האם זו אותה הכוונה מן האר״י, או דווקא זו שחידש הבעש״ט, שנוסח מסוים שלה מובא ב״ליקוטים יקרים״ ? מעניין שניסוח זה חוזר ב״צוואת הריב״ש״, רשימות מבית מדרשו של המגיד ממזריטש, שהודפס בתקנ״ג, כשנה אחרי ״ליקוטים יקרים״ . באחת מן הפסקאות הראשונות בספר, בה מצופפות יחד כמה וכמה הנהגות שונות, נאמר : ״ [ . . . ] זאת ועוד שנית, ליזהר בטבילה 58 בכל עת, ולכוון במקוה הכוונה השייכה [ ! ] למקוה״ ( צוואת הריב״ש, סי׳ טו, עמ׳ ו ) . איננו יכולי...  אל הספר