א. טבילה במקווה: מן המקרא ועד לבעש״ט

74 הבעל שם טוב וקבלת האר״י לקראת התקדשות, אלא יש בה מסימני הטהרה וההתקדשות עצמם . מגמות אלו התגברו בימי בית שני, בעיקר בקרב כתות מדבר יהודה והחוגים הקרובים אליהם, ובכלל זה יוחנן המטביל ומאוחר יותר ראשוני הנוצרים . אצל הכתות, הטבילה – לאחר תשובה ! – עשויה לטהר את הגוף מטומאת החטא אך בנוסף גם להביא לידי רוח הקודש . ישו עצמו זכה, על פי האוונגליונים, להתגלות רוח הקודש בדמות יונה . תלמידי תלמידיו כבר ראו 3 בטבילה עצמה ( גם ללא תשובה ) כמכפרת על העוונות וכמביאה לדבקות באדון . בקרב חז״ל ומשם במקורות ההלכתיים, הטבילה היא בעיקר לשם טהרה מן הטומאות הכתובות בתורה ; אף על פי כן, משהו מן ההשקפה שהטבילה מחדשת גם את הרוח ולא רק מטהרת את הגוף, נמצא גם בחיבורים המגיעים מחוגי הפוסקים . כך למשל כותב בעל ״ספר החינוך״ : ״לא תכשר הטהרה במים שבכלי, רק [ מים ] חיים מכונסים שהם על קרקע לא בכלי, כדי לתת על ליבו במחשבה כאילו העולם כולו מים והוא [ הטובל ] מתחדש 4 במשמעותה הקבלית של הטבילה נעסוק להלן . בעלותו״ . הבעש״ט ואנשי חוגו הרבו לטבול במקווה, וברבות הזמן הפכה הטבילה למאפיינם של החסידים . מן הבחינה החברתית, ב...  אל הספר