ז. סיכום

7 הבעל שם טוב וקבלת האר״י גישה זו לכוונות האר״י היא כמובן חלק מגישתו הכללית יותר של הבעש״ט ושל 9 דרשנים רבים נוספים לראות את המקורות הלוריאניים כמדברים על ״כל אדם ובכל זמן״ . אך היישום של פרקטיקת הכוונות ייחודי לבעש״ט, כך לפחות בעיני תלמידיו . שכן, יש הבדל בין לומר שיציאת מצרים היא ענין לאומי אך גם ענין אישי ( ״גאולה פרטית״ ) , לבין לומר שתורת הכוונות היא עניין המדבר על הסובייקט . במקרה הראשון, הרי שאף יהודי לא יחשוב על אותו הדרשן שהוא כופר ביציאת מצרים ההיסטורית ; ואילו במקרה השני, הדבר בהחלט מעלה את החשש שהדרשן למעשה ״מקעקע״ את המבנים הלוריאניים והופך אותם למשל על חיי הנפש בלבד . ואכן אנו מוצאים בכתבי הפלסתר של מתנגדי 9 המקטרגים טוענים שבחוגי החסידים עשר תנועת החסידות החדשה האשמות בענין זה . הספירות הפכו לענין פסיכולוגי גרידא – בכך למעשה החזירו לבימה הרעיונית היהודית 93 – אך הם לא ידעו שלמעשה הבעש״ט הלך את עמדתו הדחויה של ר׳ אברהם אבולעפיה הרבה יותר רחוק, ויישם את העניין על תורת הכוונות כולה . בדורות הבאים של מי שראו עצמם ממשיכי הבעש״ט קשה למצוא מי שהמשיך באופן יצירתי את גישתו של הבע...  אל הספר