ו. הקריאה בכוונות האר״י בחוגו של הבעש״ט ובקרב ממשיכיו

65 פרק א : ״לקשר את עצמו״ בכוונות וביחודים – קבלת האר״י כשפה רפלקטיבית דברים אלו הם ביצוע חווייתי לכוונות הלוריאניות לפסוק ״אדני שפתי תפתח״, ברוח ההנחיות הכלליות ״לקשר את עצמו״ בכוונות וביחודים, ולעשות בזמן הכוונה את ״העובדא של הכוונה״, דהיינו במקרה שלנו – לצעוק את האל״ף בהגה ״אַ״ . אמנם לא נזכר כאן שהביצוע המסוים הזה נאמר מפי הבעש״ט, אך הקִרבה לדברים של ר׳ יעקב 74 וכן עצם הביצוע החווייתי, הכולל את הגוף והנפש עם הכוונות, שיוחס יוסף בענין זה לבעש״ט גם על ידי ר׳ פנחס עצמו, מעלים את ההשערה הסבירה שגם ביצוע זה של כוונות ״אדני שפתי תפתח״ נלמד מן הבעש״ט עצמו . נתבונן בהנחייה זו . האדם מתאם בראשו בין ל״ב נתיבות החכמה האלוהיות, בין ל״ב השיניים שבפיו ובין ש״כ הדינים ( שהם 0 3 = 0 x ,3 מכפלה של ל״ב בעשר הספירות ) שנזרקו מן המחשבה האלוהית, לבין ש״כ הדינים שהוא נמצא בהם, בחניכיים קפוצות ( הרי זו תפילה לה׳ שיפתח את שפתיו ) , ואז האל״ף האלוהית, הממתיקה את הדינים 75 המתפלל בזמן התפילה, פותח על פי הכוונות, היא היא הצעקה ״אַא א א״ שצועק את החניכיים הסגורות ו״ממתיק״ בכך את הדינים . כוונות ״אדני שפתי תפת...  אל הספר