הבעל שם טוב וקבלת האר״י 38 בהמשך מתאר אטקס את סגולותיו אלה כבאות לידי ביטוי במאבקו בסטרא אחרא ב״אגרת 84 עליית הנשמה״, ובעיסוקו בעלילות הדם, בהתקפות ההיידמקים ואסונות אחרים . מכאן שהמעמד שבו הוכר הבעש״ט כבעל שם עוצמתי העניק לו מוניטין רב, אך גם היכרות מקרוב עם קהילות רבות אליהן נסע . בנוסף, הדחף לסייע ולהיטיב עם הקהל, מן הבחינה החומרית, הוטמע היטב מעתה ואילך בדמותו של הצדיק החסידי, שלא היה רק מורה דרך בעניינים שברוח, אלא נתפס כמי שסייע לצאן מרעיתו בכל ענין וענין . צבי מרק הצביע על רצף מעניין בין תחום עיסוקו הממשי של הבעש״ט כבעל שם לבין הפנומנולוגיה של החוויה המיסטית שלו, שפעמים היתה קרובה לשגעון . לדבריו, הדיבוק, השייך לשדה המאגי, והדבקות, השייכת לשדה המיסטי, צמחו למעשה באותה הערוגה, וכל נסיון להפריד ביניהם הוא מלאכותי לגמרי : הבעש״ט היה יכול לראות בדבקות יעד מיידי ואפשרי, ולהעלותו לראש סולם הערכים, לא רק מתוך ההישענות על תפישות תיאולוגיות אימננטיות הגורסות ש״לית אתר פנוי מיניה״ [ = אין מקום פנוי ממנו, כלומר מהאל ] , אלא גם מתוך תמונת מציאות ותחושת מציאות מקובלת, שהאדם נפגש יומיום במהוי...
אל הספר