הבעל שם טוב וקבלת האר״י 10 ובעולם המושגים שהותיר אחריו המקובל הגדול, ר׳ יצחק לוריא, בן המאה השש עשרה מצפת . היותו בן בית בקבלה זו, עד כדי יכולתו הן להורות לתלמידיו כיצד יש לכוון, והן לחבר כוונות וייחודים מקוריים משל עצמו, היו ״כרטיס הכניסה״ שלו לעולמם של חבורות המקובלים בני זמנו . תוך כדי המחקר ראיתי עד כמה רחבה התשתית הקבלית של הגותו של הבעש״ט, מחד גיסא, אך גם הבנתי שאין כל חובה מחקרית לקשר ולגשר בין פועלו של הבעש״ט האיש לבין הבנת תנועת החסידות לגווניה כפי שהתווסדה שנים ספורות לאחר מותו . במילים אחרות : ככל שהצלחתו של הבעש״ט נעשתה מובנת לי על רקע שליטתו בקבלה והיצירתיות שהפגין בשימוש בה, כך גם הפער בינו לבין החסידות נעשה גדול יותר, שכן תנועה זו הלכה ונתרחקה משימוש תכוף ואינטנסיבי בכוונות וביחודים הלוריאניים . על כל פנים, מחקר זה מבקש לגשר בין יסודות שונים בדמותו של הבעש״ט, יסודות שהמחקר הקיים אמנם נתן עליו את הדעת, אך בלא זיקה מובהקת ליסוד הקודם שהזכרנו – והוא היותו בעל שם . הבעש״ט לא היה בעל שם רק בתחילת דרכו ( ולאחר מכן – מורה רוחני ) אלא הוא המשיך ועסק בריפוי באמצעות שמות כל חייו ....
אל הספר