בין גרינברג לביאליק

121 בין דני תחים וּמִכֶּתֶם לַגַּלִּים הַזּוֹרְמִים בְּאוֹן — / שֶׁל מִי זוֹ הַחַמָּה הַשּׁוֹקְעָהּ בַּיָּם ? / לֹא אֵדַע מַדּוּעַלְבָבִי בִּי זָע, / מַדּוּעַכֹּה פָּחַד לְמַרְאוֹת הַדָּם, / וְלָמָּה כֹּה קָרוֹב לִי הָיָה הַזִּיו, — / הֶהָיְתָה זֹאת שִׁמְשִׁי שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם ? " . 22 שני המשוררים נאלצו לוותר על סוגיו השונים של חומר הבידוד או של אמצעי האלחוש . היושר הפנימי והעוצמה הרגשית והאינטלקטואלית הגוברת והולכת כפו עליהם הסרה של תחבושות היגון הרך . אצל ביאליק הייתה הסרה זו כרוכה בראש ובראשונה בהתמודדות כנה עם חוויות ילדותו : הודאה, מחד גיסא, בעליבות המשפילה, המרעילה, שהייתה בחיי העוני והדחק בצל הורים חסרי ישע ( האב : "פִּשתה קהה", 23 צמח שביר שאי אפשר לסמוך עליו ; האם : דמות "עוטיה, אבֵלה" חולצת "שד צומק", בלתי משביע ) , 24 ומאידך גיסא, שחזור מלא של האקסטאזה הליבידיאנית של הילד המוזנח והבודד, שבהיעדר בן שיח אנושי כרת ברית ארוטית מסוכנת עם הטבע . 25 כמו כן התחייבה ההסרה מן הזעם הגובר והולך על היעדר ההיענות מצד העם לקריאתה של הציונות . 26 זעם זה חתר תחת הקישור האליגורי של העצמי ה...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן