יומן אבל: על האם שחיה דרכי

190 | הורות מכל הכיוונים תוך כדי מתן ביטוי לשיח הספרותי והעיוני המשותף לאימהות אחרות ולבנים הכותבים עליהן . השימוש בשפה הנפשית הפרטית המעורבת בקולותיהם של טקסטים נוספים, מעורר את נוכחותה של החוויה האישית, ובה בעת מאפשר לחרוג ממנה ולהתבונן בה ממרחק ( אמיר, 2013 ) . הפנייה לאותם טקסטים מאפשרת לנו לקבל פרשנות על מהלכינו הפנימיים, להעניק להם ערך ולממש אותם מחדש . משמעות הכתיבה היא לפגוש שוב את מה שנמצא שם עבורנו וממתין לדיאלוג נוסף ואותנטי של חיבור ונפרדות . ההתבוננות שמעבר לעצמי מאפשרת לנו לחוות את המלאות והמורכבות של יחסנו לדבר שאבד, ולהתנסות באפשרויות עיבודו ( 2001 Ogden, ) . הטקסט שאנו כותבים על האדם המת, לוכד בתוכו הן את הקול המוכר שאבד והן את הקול החדש שניעור באמצעות הדימויים החדשים שנייחס לו . האם אינה מופנמת בנו כזיכרון סטטי וחסר חיות, אלא כחוויה מילולית משפיעה שמאפשרת לשהות שוב בקרבתה . השפה, שתופסת את עצמה כשרויה בסמוך לאם, היא בעצם ייצוג חלופי שלה . הטקסט פונה אפוא אל הסיפור האוטוביוגרפי ולהיבט ההיסטורי הייחודי המאפיין אותו, ומתפתח בהשראתן של מטפורות נבחרות . אנו עדים בהקשר זה ל...  אל הספר
מכללת סמינר הקיבוצים

מכון מופ"ת