274 | יעקב מעוז חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים" ( שיר השירים ה ט - טז ) . כיון ששמעו אומות העולם, נאותו ושבחו של הקב"ה, אמרו להם : נבוא עמכם, שנאמר : "אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ" ( שם ו א ) . מה ישראל אומרים להם ? אין להם חלק בו ! "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" ( שם ג ) . ( ספרי דברים, וזאת שמג . פינקלשטיין עמ' 399 - 398 ) היותו של האל "אות", ניכר מבין כל צבאותיו, מסבירה את עובדת ההיכרות והזיהוי המידי שלו על ידי העם במעמד ההתגלות על הים . יאיר לורברבוים מסביר כיצד משמש המשל במדרש ככלי לביטוי היופי האנושי של האל . לדעתו, הדימויים והמשלים בהם משתמש המקרא ביחס לאל אינם באים בהכרח כדי להפשיט את מושג האל . קיימת אפשרות סבירה כי משלי הרעיה והדוד בשיר השירים באים למסור לנו מידע על יופיו הקונקרטי והמוחשי של האל . חכמי המדרש 139 בבבלי, מידהעדיפו להשתמש במשל כדי להביע תכנים מוצנעים . לאחר הסיפור על ארבעה שנכנסו לפרדס, דנים אמוראים בשאלה מה ראה ר' עקיבא שלא ראו חבריו : "מאי דרש ? אמר רבה בר בר חנה, אמר ...
אל הספר