238 | יעקב מעוז 60 דרשתו מעמידה בפנינו הקבלה מעניינת בין האדם בדרשתו הנאה . בכלל לבין ישראל בפרט . באופן פרדוקסאלי ניתן לומר כי אהבת הפרט, האדם היחיד, היא האהבה האוניברסאלית . ואילו אהבת הכלל, הקולקטיב הישראלי, היא האהבה הפרטיקולרית . עוד ניתן לראות כי ההקבלה בין סיבות האהבה לאדם בכלל ולעם בפרט קשורה קשר הדוק לאלוהים עצמו . האל אוהב את מושאי אהבתו מסיבות הנוגעות אליו : האחת, מפני שהם "בצלמו", ואילו השנייה משום שהם "בניו" . רוצה לומר, עם כל הכבוד להומניזם שמיחסים לר' עקיבא, לפיו האדם עומד במרכז ההוויה, הרי שכל דרשתו אומרת תיאוצנטריות, האל הוא העומד במרכז כל תפיסת עולמו הדתית . מבין חוקרים ופרשנים היו מי שסברו שהבריאה בצלם מדברת על דמיון פיזי בין האדם לאל, והיו מי שסברו שמדובר בדמיון מופשט, 61 אם נקבל את טענת הדמיון הפיזי, הרי שנוכל ללמוד רוחני וסמלי . ממראה האדם על מראה האל . הרמב"ם מזהה את מושג "בצלם" עם היכולת השכלית של האדם . בעל משך - חכמה מבין זאת כחופש מטפיזי, שאין האדם כפוף לחוקי הסיבתיות . יש מי מבין חז"ל שמבינים זאת כדמיון פיזי לגוף האדם . חוקרים סבורים כי ככל שהולכים לאחור בהי...
אל הספר