166 | יעקב מעוז הפרשנות של השניים . הוא לומד את עניין בית המקדש דווקא מן המשמעות האחרת של "אַנְוֵהוּ", הלא היא "נָוֶה" . בפסוקי האסמכתא שלו בא הביטוי "נָוֶה" בהקשר של בית המקדש או מקום משכנו של האל . בפסוק האחרון מישעיה, במלואו, ישנה זיקה ישירה ליפי האל : "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן . . . מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ . . . חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן" ( ישעיה לג טז - כ ) . ראויה לציון העובדה הפשוטה, שככל הידוע לא נזכרה בספרות המחקר, ולפיה קיים דמיון פונטי, בנוסף על הכתיב, בין הצליל של שתי המילים, בין "אַנְוֵהוּ" לבין "נָוֵהוּ" . ר' יוסי נוקט בתחבולה פרשנית מעניינת . הוא מאמץ את שתי המשמעויות האפשריות של "אַנְוֵהוּ" : 1 . בית . 2 . נאה . מעניינת ביותר העובדה שבדרשתו הוא מנסה לאשש בפסוקים דווקא את המשמעות הראשונה . ניתן להבין זאת כך, שמבחינתו הקושי הפרשני הינו דווקא בקשר שבין "אַנְוֵהוּ" לבין "בית", בית המקדש, ואילו הקשר שבין "אַנְוֵהוּ" לבין "נָאֶה", כבר נראה כברור מאליו . יש לזכור גם כי דבריו של ר' יוסי באים כפרשנות לביטוי "א...
אל הספר