החינוך בתקופת הפוסט־מודרנה

שער ראשון | 73 הן מבחינת נקודת ראותו והן מבחינת החברה והעולם, יש צורך בקיומן של שתי הרמוניות : א . הרמוניה פנימית של האינטליגנציה, הרגש והרצון, ב . הרמוניה חיצונית עם רצונותיהם של אחרים" ( 144 . Russel , 1932, p ) . בתפיסה הפוסט-מודרנית, לא הסמכות היא שמבטיחה חיי צוותא לטובת הפרט אלא הוויתור על מקצת הרצון העצמי מתוך הבנה וכבוד לרצונו ולדעתו של הזולת, גם כשהדעות חלוקות . "צוותא רבה אינה בחיבורם של השווים בדעותיהם, כי אם בשיתוף-חיים של [ . . . ] הנבדלים בדעותיהם . [ . . . ] צוותא היא כבישת השוני מתוך אחדות החיים" ( בובר, [ ב ] ,1984 עמ' 416 ) . גם נאמנות לקבוצת שייכות קרובה לא צריכה לפלג את החברה "אסור שאישורן של נאמנויות ייחודיות [ . . . ] יסתור את הרצון לסולידריות אוניברסלית [ . . . ] אל כל בני האדם" ( בבואר, ,2011 עמ' 136 ) . השייכות לקבוצה לא דורסת את חירותו של הפרט ולא מבטלת את זכותו להיות מה שהינו, כל עוד אין במעשיו פגיעה בחירותם של אחרים, וכאשר נשמרת הזכות השווה לכל בני האדם . גם ההומניסטים וגם הפוסט-מודרניסטים שוללים את הסמכות הכופה את עצמה על היחידים . לאיש אין זכות לפגוע בחירות...  אל הספר