26 | החינוך בימי הביניים דפוסי ההוראה היו מבוססים, מטבע הדברים, על שינון של תכנים שהם אמת מכוח האל . התפיסה הדידקטית הייתה שיש לדעת את דברי האל בעל-פה . תלמיד שכשל נחשד כחסר אמונה, פיגורו בלימודים יוחס לייצרו הרע ולעצלותו . כדי לפתח בו את הרצון ללחום בשטן הענישו אותו בעונשי גוף ובהשפלות פומביות . בנוסף לבתי הספר של הכנסייה התקיימו גם מעין בתי ספר שהתנהלו בחצרות המלכים, שבהם יכולים היו ללמוד רק בני האצולה כדי להכשירם, כבר מגיל שבע, להיות לוחמים ואבירים המוכנים להקריב את עצמם למען הכתר ולמען הצלב הקדוש . מעטים מבני מעמד הביניים למדו בבתי ספר של הכנסייה . רוב בני מעמד הביניים למדו מלאכות ואומנויות כשוליות . בני האיכרים והצמיתים לא למדו כלל . המבנה הפיאודלי אילץ אותם לעבוד כבר בגיל צעיר, מה עוד שעלות החינוך הייתה גבוהה מיכולתם . אנשי המעמד הגבוה אף ראו יתרון במניעת חינוך מבני המעמדות הנחותים, מאחר שכך יכולים היו לשמר את השליטה בהם . בשנת 1179 המועצה הלותרנית השלישית אישרה לנזירים לאפשר לימודים ללא תשלום, גם לילדים שאינם בני האצולה . ( 83 . Koterski , 2005, p ) . חגורת החנק שהטילה הכנסייה ע...
אל הספר