צדיקים, מהגרים ומסורות נודדות: ניעות ותמורות בפולחן הקדושים של יוצאי מרוקו בישראל

346 יורם בילו הקדמה יוסף הגלילי, מנאמניו הוותיקים של קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, התקשה להשלים עם התמורות המפליגות שחלו בהילולת ל"ג בעומר בעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה . היכן הם הרקדנים של אז ? איפה השמחה של אז, וההתלהבות והתרוממות הרוח של אז איה הן ? במקום כל זאת נוצר מין גולם שקשה להגדירו, מין פיקניק המוני לא מאורגן, לפי מושגי המערב הפרוע, או כמין פנטאסיה [ כך ] מזרחית . כמין 'זיארה' של נבי-רובין שבחולות יבנה העתיקה, או כפנטאזיאת [ כך ] נבי מוסה להבדיל בשנות העשרים למאה [ . . . ] למירון עולים כמאה אלף איש כ"י [ כן ירבו ] , רובם מקרב העלייה החדשה . והם לא זכו להתבשם מהאווירה עטופת הזוהר של אז, שהייתה מנת חלקם של זקני היישוב . עולים אלה חוגגים לפי מושגיהם, וכדרך שראו אצל שכניהם בארצות גלותם ( הגלילי תשמ"ח : 93 - 94 ) . קינה לא-תקינה-פוליטית זו, הראויה אולי לכינוי 'אימת הקרנבל', כפי שהציע ירון צור בהקשר אחר ( צור תש"ס ) , מתייחסת לשינויים שחלו באופי החגיגות במירון משהחלו לנהור אל המקום עולים חדשים מיוצאי ארצות ערב, ובראשם יוצאי מרוקו . למסקנה דומה, בשפה שקולה יותר, הגיע האנתרופולו...  אל הספר