שער רביעי : איומים ואתגרים פנימיים-חברתיים | 161 ב- 2017 וב- 2018 נשמרה מגמה חיובית זו . ממצא נוסף הראה כי כרבע מהציבור ראו באזרחי ישראל הערבים אויבים פוטנציאליים ( 23 אחוזים ) . ב- ,2015 בשיא "גל הטרור", שיעורם עלה ל- 35 אחוזים . החל מ- 2016 חלה ירידה משמעותית של עשרה אחוזים — 25 אחוזים ראו בערבים אויבים פוטנציאליים . הירידה, כמו בשיעור החשדנות, נשמרה גם ב- 2017 וב- 2018 . ב- 2016 ההגדרה שונתה מ"אויבים" ל "אויבים בפוטנציה" . סביר להניח ששינוי זה הביא למיתון מסוים במענה . נוסף על כך, ב- 2016 נוספה באופן חד-פעמי האפשרות "להביא בטווח הרחוק לסילוקם מהמדינה", ורק 4 אחוזים סברו כך . ב- 2018 נוספה האפשרות "כאזרחים שאינם שווי זכויות", שזכתה ל- 3 אחוזי תמיכה בלבד . מעמדם של הערבים בישראל והיחס כלפיהם נחשבים לאחת הסוגיות המפלגות ביותר את קבוצת הרוב הלאומי היהודי בישראל, ואכן נמצאו הבדלים בפילוח לפי שיוך פוליטי ורמת דתיות של המשיבים . אלה ששייכו את עצמם לשמאל ראו בערבים אזרחים שווי זכויות ( 75 אחוזים ) , יותר מאלה ששייכו את עצמם למרכז ומחילונים ( כ- 42 אחוזים ) , ובמידה משמעותית יותר מאלה ששייכו...
אל הספר