הצעת "חוק הלאום"

פרק 2 : יוזמות חקיקה חדשות מצד המדינה 169 השבות וקביעת השפה העברית כשפה הרשמית במדינה, כאשר לשפה הערבית הוגדר "מעמד מיוחד" . עוד התייחסה הצעת החוק לחובת המדינה לפעול ( באופן אקטיבי ) לקיבוץ גלויות ולהתיישבות יהודית ; וכן לחובת המדינה לפעול ( באופן אקטיבי ) לשימור המורשת התרבותית וההיסטורית של העם היהודי ולטיפוחה בארץ ובתפוצות ( זכות חיובית ) , ואילו לגבי תרבויות אחרות נקבעה חובה אקטיבית של המדינה לא להפריע ( זכות שלילית ) לכל תושב ישראל לפעול לשימור תרבותו, מורשתו, שפתו וזהותו . בנוסף התייחסה הצעת החוק גם לסוגיה של הפרדת יישובים קהילתיים, וקבעה כי המדינה רשאית לאפשר לקהילה, לרבות בני דת אחת או בני לאום אחד, לקיים התיישבות קהילתית נפרדת . להצעת החוק נקבעה הוראה נוקשה, שלפיה אין לשנות את חוק היסוד אלא בחוק יסוד שהתקבל ברוב חברי הכנסת . הטעם הדומיננטי, על פי תומכי הצעת החוק, ברצון לעיגון חוקתי של אופייה היהודי של המדינה היה התחושה המתמשכת של הטיית האיזון ושחיקת התמיכה החברתית, החינוכית, האקדמית והמשפטית באופייה היהודי של המדינה ובהצדקות לקיומה כמדינת לאום, לטובת חיזוק אופייה הדמוקרטי-ליבר...  אל הספר
המכון למחקרי בטחון לאומי