יחסי צרפת–איראן: בין עימות אידיאולוגי לריאל פוליטיק

52 | ולמנש תרמה העמדה הנוקשה שנקטה בריסל בסוף תקופת כהונתו של בוש הבן ( 2006 - 2009 ) . למרות הסתירה המהותית בין המדיניות האירופית כלפי איראן לפני עליית הממשל של אובמה לבין המדיניות האירופית אחרי עלייתו לשלטון ב- ,2009 יש מרכיב אחד של המשכיות : מדינות אירופה הן השותף הזוטר של הממשל האמריקני . יחסי צרפת-איראן מאז 1979 מבטאים גם הם את הקושי ליישב בין תפיסה ריאליסטית של איראן, ובמיוחד את הפוטנציאל הכלכלי שלה בעבור חברות בינלאומיות, לבין המטרה הטרנס-אטלנטית : לבסס חזית משותפת מול הרפובליקה האסלאמית כדי למנוע ממנה להשיג נשק גרעיני . המכשול לבניית שותפות כלכלית איתנה צרפתית-איראנית נובע בראש ובראשונה מאופיו של המשטר הפוליטי באיראן . לאחר המהפכה האסלאמית של 1979 אימצה איראן מדיניות חוץ חדשה שהתבססה על אידיאולוגיה אנטי מערבית ( חומייניזם ) . משמעותה של המדיניות החדשה הזאת הייתה סופה של הברית הצרפתית-איראנית שיזם גנרל דה-גול . בסוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת הייתה איראן השותפה הכלכלית האזורית הראשונה במעלה של פריז במזרח התיכון, ועיראק הייתה השנייה במעלה . בשנות ה- 80 הידידות של צרפת עם סדאם חוסי...  אל הספר