א. האתגר האסטרטגי והמענה הביטחוני־מדיני

4 מדיניות ישראל כלפי רצועת עזה : חלופות אסטרטגיות המדיניות הישראלית הדינמית של הכלה ושל הרתעה נשחקה מאז מרס 2018 — מאז עלה בידי החמאס לתעל את המחאה העממית שהתפתחה ברצועה עקב המצוקה ותחושת האין מוצא להפגנות המוניות ולניסיונות פיגוע נגד ישראל . כך הוענקו לחמאס מנופי לחץ על ישראל ויכולת לשלוט בהסלמה על בסיס ההערכה שישראל אינה מעוניינת להסלים את המצב עד כדי מבצע צבאי רחב היקף ואינה רואה חלופה לחמאס שתשלוט במקומו ברצועה . ככל שנמשכת שליטת החמאס ברצועה, וללא תהליך מדיני חיובי ומשמעותי מול הרשות הפלסטינית וחיזוק שלטונה ומוסדותיה, הולכים ופוחתים הסיכויים כי זו תוכל לחזור לשלוט ברצועה, לפחות בטווח הנראה לעין . על אף ניסיונות שנעשו בתיווך מצרים לקדם פיוס בין הפת״ח לחמאס, הם לא הצליחו להגיע להסדרת היחסים ולפתרון הסכסוך ביניהם, שבמסגרתו תשוב הרשות לשלוט מנהלתית ברצועת עזה . בסוף 2017 היו הצדדים קרובים להסכמה על פיוס, אך זו נמנעה בסופו של דבר בשל התנגדות החמאס לפרק את הזרוע הצבאית שלו, ואילו מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינית, התנגד ליצירת דגם חזבאללה ברצועה ודרש את יישום חזונו : ״רשות אחת, חוק אחד, ...  אל הספר