147 | דוד . תי י גם כך הם לא נהגו לדבר א . את כולנו דממה מעיקה עטפה . הפעם לא דיברו גם ביניהם והתפזרו לאטם . מאז לא ראיתי אותו עוד עד שנזקקתי לו ועליתי אליו לביתו ההתחלה היתה די . י עם שאולַ לא אלאה אתכם בפרשת יחס כבר כשחזרנו מהקרב . מבטיחה אך העניינים הידרדרו מהר מאוד , ַ ולית בידי ואלפי אנשים ונשים מריעים לי ראשו של ג , בעמק האלה אצל שאול זו היתה מחלה . אין איש המוגן מפני הקנאה . התכרכמו פניו זמן רב הייתי עם החיילים . שהלכה והחריפה ככל שאני הלכתי וגדלתי כתה לי י בבית ח . חוללתי פלאים ונהניתי מכל רגע . שלי בשדה הקרבות - שני בניו - יַ היא ויהונתן אוהב . כמעט סוגדת , מעריצה , אוהבת . מיכל כשהחליט להרוג אותי הם חילצו אותי מתחת . שמרו עלי כחומת מגן לא קל לבחור בין אבא מלך לבעל וגיס נרדף אך האהבה . אפו הזועם מיכל . כשבאו השומרים של המלך לביתי לא היה מנוס מלברוח . ניצחה ובן רגע מצאתי היא שלשלה אותי החוצה דרך החלון . ארגנה את הכול , בית - כבר התרגלתי לחיים הטובים . כמו כלב משוטט , עצמי בחוץ מבוקש על , אויב העם , ולפתע אני חסר כול בחוץ , כבוד , עבודה , אישה י לביתוַ מתי את פנׂ לא ידעתי לאן לל...
אל הספר