61 | שמואל לּוּ כֵ הוֹת לֹא וַיְהִי בַּ יּוֹם הַ הוּא וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְ קוֹמוֹ וְעֵ ינָ יו הֵחֵ . יוּכַל לִ רְאוֹת אֲשֶׁר שָׁם ' לֹהִ ים טֶ רֶם יִכְבֶּה וּשְׁ מוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵ יכַל ה - וְנֵר אֱ ( ג - א , שמואל א ג ) . לֹהִ ים - אֲ רוֹן אֱ כבר שנים אני מקפל את היריעה . כאן בהיכל פנימה אין איש . שקט , לילה ניו אל הקודש פ , המכסה את מזוזת הבית ורואה את עלי הנם את שנתו . שנתי אינה שינה . איני מש מתוך האוהל , מקומי כאן . ואחוריו אל החצר 42 " . אין שינה בהיכל : " אזהרתו של עלי מרחפת מעל ראשי אני נים לא נים אנשים ספורים באים לכאן . ומחשבותי על ארון האלוהים ועל שכחתו אנשי שוליים באים לנסות כאן את מזלם באמצעות . והמקום נטוש עלי . משלמים מה שמשלמים לגבאים והכוהן עושה מה שעושה ; הפולחן 43 . הוא טרם כבה אך בוודאי אינו מאיר . כבר מהבהב , " נר האלוהים " , הזקן וממהר להתייצב " הנני " אני מזנק בקריאת . לפתע הוא קורא בשמי אך למראה הזקן הישן את שנתו אני , אני שב ואומר " הנני . " לפני אדוני לא " " ? קראת לי : " טלטל אותו קלות ושואל בעדינות אני מ . נבוך " . שוב שכב " , עונה בשרעפיו הוא " , קראתי : לפתע אני שומע בשנית . י...
אל הספר