וכשאחד מבני הדודים המתבגרים התקשה לדבר עם הוריו, הוא היה מוצא ניחומים ואוזן קשבת אצל אחד הדודים . וכך שמעתי את נעה אחותי אומרת בבכי לאחר ששמעה שאחותו של אבא בלהה רנד נפטרה : "איבדתי אמא" . יותר מאוחר שמעתי אותה אומרת : "איבדתי אחות מבוגרת", ואינני יודע מה גדול ממה . דודה בלהה הלכה בעקבות אהובה הדוד יעקב רנד, ונפרדה מאיתנו ארבעה ימים בדיוק לאחר שהוא נפטר . הסיפור המוזר של הסתלקותם המשותפת מהעולם מעיד כאלף עדים על עומק השותפות שלהם . "בחייהם ובמותם לא נפרדו" נכתב על המצבה שלהם . יעקב ובלהה רנד היו לנו למורי דרך באשר הם, שנים רבות לפנינו הפכו יעקב ובלהה להוריה של יהודית הלוקה בתסמונת דאון, והיום היא אישה נשואה . עם לידתו של אלחנן בננו, כעשרים שנה אחר כך, ובעוד טל בחדרה בבית החולים הדסה ואני עמה, נכנס יעקב לחדרנו ופניו שטופות דמעות . ליעקב היה מסר אחד לומר לנו : "אל תאשימו את עצמכם, ואל תחפשו שום אשמה שבגללה זה אירע לכם . זה לא באשמתכם, הילד נשלח לכם כמשימה, כאתגר ולא חלילה כעונש" . דוד יעקב חזר על כך עוד כמה פעמים כרוצה להבטיח שהרעיון ייקלט היטב בראשינו ובלבבותינו הדואבים . המציאות המשותפ...
אל הספר