128 | דנה פאר המיני אצל נשים לרוב יכוונו כלפי עצמן, כלומר התפשטות, אוננות וכדומה, או יתבטאו בדיבור מיני, ופחות במעשים מיניים פעילים . שכיחות השינויים בהתנהגות מינית מוערכת באדם אחד מכל ארבעה אנשים עם דמנציה, ונראה שהשכיחות גבוהה יותר 15 במסגרות של בתי אבות . מטפלים עיקריים רבים חשים בהלה בשל שינויים התנהגותיים מיניים . על פי רוב, ילדים בוגרים המטפלים בהוריהם אינם רוצים לתת דעתם על התנהגויות אלו, מרגישים מבוכה רבה לדבר על הנושא, ואם הם נדרשים לכך, הם מגיבים לעיתים קרובות באופן תוקפני במטרה להביא לסיום מיידי של התנהגות מינית של ההורה שלהם . בני ובנות זוג של האדם עם דמנציה חשים אף הם מבוכה רבה, ולעיתים קרובות נמנעים מחשיפת ההתנהגות בפני אנשים אחרים, למשל ילדיהם הבוגרים או אנשי מקצוע . התייחסות להתנהגויות אלו עולה בדרך כלל כאשר הן פומביות וגלויות לעיני כול . הספרות המקצועית שעוסקת בנושא דנה ברובה בהתנהגויות מיניות לא תואמות מעמד כפי שזו מתגלה במסגרות מוסדיות . מה קורה בעצם ? על אף סטריאוטיפים נפוצים וסטיגמות גילניות, דחפים וצרכים מיניים ואינטימיים קיימים אצל אנשים במשך כל חייהם ולא נעלמים ...
אל הספר