30 | דנה פאר התייעצות – לשאול את הרופא המטפל מה הוא יודע על דמנציה . לא, זו אינה חוצפה אם השאלה נשאלת באופן מכבד ומתוך כוונה ליצור שותפות בטיפול . רופאי משפחה ורופאים כלליים עשויים לדעת מעט יחסית על דמנציה לסוגיה ועלולים להמליץ על טיפול תרופתי לא מתאים מתוך כוונה להקל על המשפחה . הטיפול באדם עם דמנציה דורש יצירת שותפות טיפולית הכוללת מגוון גורמים פורמליים ולא פורמליים, ובראשם הרופא המטפל . תשתפו את הרופא במה שמטריד או מדאיג אתכם בקשר לטיפול ביקירכם . אם הרופא אינו מעוניין להיות שותף, יש מקום לשקול פנייה לגורם מקצועי חלופי . שיתוף – בהנחה שהחלטתם שהשיתוף יועיל ליקירכם, כדאי לשתף אנשים אחרים באבחנה : קודם כול קרובים וחברים . בהמשך כדאי לשתף גם במעגלים רחבים יותר . לספר שיקירכם סובל מדמנציה אינה בגידה בו, באמונו או בכבודו . זהו צעד ראשון חיוני ליצירת רשת תמיכה שתזדקקו לה בהמשך הדרך . ייפוי כוח – המדינה יצרה הליך פשוט יחסית המאפשר לכם למנות מישהו שאתם סומכים עליו לדאוג לכם, אם חס וחלילה לא תוכלו לעשות כך בעצמכם . מתן ייפוי כוח יכול לחסוך הרבה מאוד כאבי ראש, התלבטויות, התחבטויות וטרחה . ביצ...
אל הספר