173 פרק ד אפשר . הרבה יותר משנעשה בספרות הרבנית , ך עצמו " עולמם כנכללות בתנ " קתולית " לעומת הספרות הרבנית ה , " םי טנטי פרוטס " לתאר קורפוסים אלה כ אבל אחד השינויים . מה דגש רב על מוסדות ומנהגים מסורתיים ששׂ , יותר פרוטסטנטית זו היה רחוק מן הדגש הנוצרי פרוטסטנטי על שהתלוו לתפנית התמקדותם של פילוסופים ומקובלים בשימת , למעשה . המשמעות המילולית שהיה זר לשיח המטונימי הרבני , טפורי ך היתה קשורה בדחף מ " לב לתנ שינוי זה כבר ניכר בספרות הקבלית ( . כבר הצביעה על כך וסוזן הנדלמן ) . הקדומה נחשב ספר , תיאורגית - מאז התעודות הראשונות של הקבלה התיאוסופית , ספר הבהיר כבר לפי . התורה לסמל העיקרי בצפנים סמליים קבליים שונים היתה התורה הכתובה סמל לספירה , ת מהתעודות הקבליות הראשונות אח - פה סימלה את הספירה האחרונה - והתורה שבעל , תפארת - השישית המתואר כתוצאה של פעולה תיאורגית של , האיחוד בין השתיים . ת מלכוּ מעמדן המדויק של הספירות , ובכל זאת . נתפש במונחים מיניים , המקובלים איננו מאפשר זהות פשוטה של התורה עם ( ר ביותר בספר זה מונח שהוא נדי ) שני סוגי התורה , אם הספירות מובנות ככלים אלוהיים . המהות ה...
אל הספר