כל דיבור על הפרטת מערכת הכשרות מתפרש בידי רבים ככפירה בערכה הדתי של מדינת ישראל . בואו נניח לרגע את הטיעון הזה בצד, ונשאל שאלה אחרת : לולא ערכה הדתי של המדינה, מה הייתה הדרך הטובה והיעילה ביותר לנהל את מערכת הכשרות ? נדמה לי שרבים היו משיבים באותה תשובה שעולה גם על דעתי : תחרות חופשית בין גופי כשרות פרטיים, כאשר המדינה משמשת כרגולטור, היינו : מסדירה את התחום, מונעת הונאות, ובודקת שכל גוף אכן משגיח לפי הקריטריונים שעליהם הצהיר . אם אכן הסכמנו שכשרות פרטית יעילה יותר מכשרות ממלכתית, נחזור לטיעון הקודם : האם הפרטה של מערכת הכּשרות לא תפגע בערכה הדתי של המדינה ? על כך אשיב בשאלה אחרת : למה שתפגע ? לצורך הדיון נניח אפילו שמדינת ישראל היא המסד למדינת התורה שיקים המשיח במהרה בימינו . האם המשיח יתעקש להקים מערכת כשרות ממלכתית ריכוזית שהוא יעמוד בראשה ? למה שיעשה זאת ? אנו הרי מאמינים שבימות המשיח יחזרו כל היהודים לנאמנות קפדנית לדרך התורה, וממילא לא צריך יהיה להשגיח על בישוליהם . אבל מלבד זאת, גם אם ירצה המשיח מסיבה כלשהי להקים מערכת פיקוח על הכשרות, איזו תועלת ימצא במערכת כשרות ממלכתית דווקא ...
אל הספר