הפתרון של רולס היה אמנה חברתית היפותטית, כלומר : לא האמנה החברתית שעליה הסכימו אבותינו, ולא האמנה החברתית שעליה היינו מסכימים אנחנו לחתום, אלא האמנה שהיינו חותמים עליה לפני שידענו מי אנחנו ומה יש לנו . למעשה, רולס ניסח נימוק ליברלי למדיניות סוציאליסטית, וזה מסביר חלק גדול מהשפעתו . בעשורים הראשונים של המאה העשרים, יותר ויותר ליברלים במדינות המערב נטו לסוציאליזם פרוגרסיבי ; אך הם חשו אי ‑ נחת לנוכח הגישה הקולקטיביסטית שניסחו מרקס ותלמידיו . רולס הצליח לעצב הצדקה פילוסופית למדיניות של צדק חלוקתי, מנקודת מוצא אינדיבידואליסטית לגמרי . המפתח היה התייחסותו למדינה כמכשיר להשגת שוויון כלכלי וחברתי . אם מציגים את ההון הכלכלי ואת המעמד החברתי כטובין העומדים לחלוקה בידי המדינה, הרי עקרונות הצדק יביאו אותנו, לדעת רולס, להסכים על חלוקה שוויונית . זאת לא משום שהחברה היא גוף אחד קולקטיבי, אלא משום שהיחידים צריכים להסכים ביניהם על חלוקה הוגנת של כל מה שעומד לחלוקה . אכן, זה יעבוד רק כאשר מדובר באמנה חברתית היפותטית . כאשר לוקחים אנשים ממשיים ומבקשים מהם להסכים על אמנה חברתית, הם ייאלצו להסכים על אמנה ...
אל הספר