שני כלכלנים חשובים, חתני פרס נובל, מילטון פרידמן ואדמוּנד פֶלְפְּס ( Phelps ) . טענתם העיקרית היתה כי עובדים דואגים לא לשכר הנוֹמינָלי שלהם הנקוב במטבע המקומי, אלא לשכרם הריאלי, כלומר המשוקלל במדד המחירים . לכן, אם יש אינפלציה, העובדים מבינים את הדבר, ודרישות השכר שלהם משקפות לא רק את מצב האבטלה במשק, אלא גם את שיעור האינפלציה . כך שגם אם שיעור האבטלה נשאר ללא שינוי ואין עודף ביקוש לעובדים, עדיין יהיו עליות שכר אם המחירים עולים, ולכן האינפלציה עשויה לעלות גם אם שיעור האבטלה לא משתנה . הביקורת על עקומת פיליפּס החריפה עוד יותר בשנות ה ‑ 1970 . בעקבות משבר הדלק ב ‑ ,1973 הן שיעורי האינפלציה והן שיעורי האבטלה עלו בארצות המערב, בתופעה שנקראה "סְטַגְפְלַציה" - שילוב של סְטַגְנַציה ( קיפאון או דריכה במקום ) ואינפלציה . הדבר סתר כמובן את התיאוריה על התחלופה בין אינפלציה לאבטלה . אבל המחקר על עקומת פיליפּס לא פסק, בעיקר משום שגם שיעור האינפלציה וגם שיעור האבטלה הם משתנים חשובים עבור הממשלה ועבור הבנק המרכזי, ולכן כל קשר ביניהם הוא חשוב לצורך גיבוש המדיניות המוֹניטרית . עם השנים הראה המחקר כי יש...
אל הספר