השקעה, ויצוא . מטבע הדברים, סכום המקורות וסכום השימושים צריכים להיות שווים זה לזה . עסקנו כבר בשוויון הזה בפרק 2 על הצמיחה הכלכלית, כשבדקנו איך ניתן להגדיל השקעה במשק פתוח, כלומר במשק המקיים סחר עם ארצות אחרות . כאן נעסוק בצד אחר של השוויון הזה . ראינו בסעיף הראשון כי הסחר הבינלאומי מאפשר להגיע למצב שבו השימושים המקומיים - צריכה פרטית, צריכה ציבורית, השקעה - יהיו גדולים מן התוצר המקומי, אם יש יבוא . אבל שוויון השימושים והמקורות משמעו שאם השימושים המקומיים גדולים מן התוצר המקומי, הרי שהיבוא גדול מן היצוא, כלומר יש גירעון מסחרי, כפי שמראה באופן מתמטי נספח א לפרק הזה . זוהי סיבה נוספת מדוע כלכלנים ומדינאים רבים הסתכלו בעבר באופן שלילי על הגירעון המסחרי . לא רק שהוא גורם לאובדן מט"ח ולהגדלת החוב החיצוני במשק - הגירעון גם מעיד על כך שהשימושים המקומיים גבוהים מן התוצר המקומי, ובעיני רבים הדבר מתפרש כ"לחיות מעֵבר ליכולתנו" . לכן ניסו לאורך השנים לצמצם את הגירעון במאזן התשלומים, אם כי ללא הצלחה רבה . למרבה העניין, תיאוריה כלכלית חדישה מאפשרת לנו להבין מדוע הניסיונות האלה לא צלחו עד שנות ה ‑ ,1...
אל הספר