בהוצאות הציבוריות נוצלה להקטנת נטל המס, ובייחוד להורדת המיסים הישירים . לכן הטענה שנשמעה לעיתים, כאילו הקטנת ההוצאה הציבורית, או שחיקתה יחסית לתוצר, נועדה להבטיח את היציבות הפיסקלית, אינה נכונה, שכן היא לוּותה באופן עקבי בהורדת מיסים . המדיניות הפיסקלית מאז ייצוב המשק חותרת אפוא להקטנה של היקף הממשלה, והדבר בא לידי ביטוי גם ב"כלל ההוצאה", החוק המכתיב את ההקטנה הזאת באופן עקבי מאז שנת 2004 . ראינו גם שהמדיניות הזאת לא השפיעה על שיעורי הצמיחה ארוכי ‑ הטווח במשק ולא תרמה להגדלת התוצר . כך שהקטנת מעורבותה של הממשלה במשק לא היתה כורח כלכלי, אלא בחירה פוליטית, שנעשתה על ‑ ידי כל הממשלות מאז שנות ה ‑ 1990 . פה המקום לשתי הערות ביחס לבחירה הפוליטית הזאת . ראשית, ראינו כי לפי מאמרם של דהן וחזן, סקרי דעת קהל מראים שהציבור לא היה שותף לרצון לצמצם את השירותים הציבוריים . איך אפשר אם כן להסביר את המתח הזה בין המדיניות שנוקטות הממשלות הנבחרות ובין הציבור שבוחר בהן ? הסבר אפשרי אחד יכול להיות שהדיון הפוליטי בישראל ממוקד מאוד בשאלת הסכסוך הישראלי ‑ פלסטיני, ולכן הוא לא עוסק מספיק בשאלת המדיניות הכלכלי...
אל הספר