רוחה תסריטים של מה היה קורה אילו לא היתה נפצעת ומאבדת את היכולת להניע את רגליה . כפי שציינתי בחלק הראשון בחיבור זה, המחקר מראה שאף על פי שהיא יודעת שלעולם לא תוכל לרוץ שוב, מאוד מועיל להעלות תסריטי "אילו" רבים ככל הניתן כדי להכיל טוב יותר את הטראומה, להתכונן טוב יותר אל העתיד ולהפיק ממנו את המיטב . כך גם כאן . העיסוק בווריאציות לא מציאותיות וסמי ‑ מציאותיות מהעבר היהודי, אף אם יופרכו על ידי אסכולה זו או אחרת של היסטוריונים או אנשי דת, והעיסוק במציאות שאין לנו כל יכולת לשנותה עשויים להיטיב את הבנתנו את העתידים הרצויים ולהתכונן אליהם ביעילות רבה יותר . יש היסטוריונים שיחלקו על גישה זו ויטילו בה דופי . יהיה אפשר להבין את הביקורת שלהם אם יצהירו בפה מלא שהדיסציפלינה של חקר העבר לא יכולה במהותה להתיימר להבין את העתיד, ולכל היותר יכולה לדעת רק חלקים 57 מפסיפס מורכב מאוד של העבר . אכן, יש אשר הבינו כך את המחקר ההיסטורי . הבעיה היא שלאחרונה רבים מבין חוקרי העבר נרתמים ללא משים להסיק מהידע החלקי שיש בידיהם על העבר גם תובנות על העתיד, ומרשים לעצמם לומר את 58 בכך, לפימסקנותיהם בביטחון גמור ובלי לה...
אל הספר