היה איש שהיו לו אוהב בשם קמצא ושונא בשם בר קמצא והוא ערך סעודה . אמר למשרתו : "לך תזמין לי את קמצא", הלך והזמין בטעות את בר קמצא . בא בעל הבית ומצא את בר קמצא שהיה יושב בסעודתו . אמר לו : "הרי אנחנו אויבים, מה אתה עושה כאן ? קום וצא ! " ענה לו : "מכיוון שאני כבר כאן תעזוב אותי ואשלם לך מה שאני אוכל ושותה" . אמר לו : "לא" . ענה לו : "אשלם לך דמי חצי מכל הוצאות הסעודה" . אמר לו : "לא" . ענה לו : "אשלם לך דמי כל הסעודה" . אמר לו : "לא" . תפס אותו ביד, הקים והוציא אותו . אמר ( בר קמצא ) , "הואיל והיו יושבים חכמים ולא מיחו בו, זה אומר שלא אכפת להם, אלך ואסכסך בינם לבין המלך . . . " לאורך דורות רבים היה ברור לכול מהי שנאת חינם . הגדירו אותה בפשטות כשנאה לא עניינית, כשנאה של אדם לאדם אחר או לקבוצה אחרת ללא כל סיבה, רק משום שיש לו או להם תפיסה שונה משלו, או סתם משום שהם אחרים . אלא שאף אחד לא הגדיר שנאת חינם ולא ערך השוואה בינה ובין שנאה עניינית כדי שהדורות הבאים ישכילו לא לחזור על טעות פטלית זו . רבים שמו לב שהסיפור של קמצא ובר קמצא מלא בשנאה עניינית והוא אינו דוגמה טובה לשנאת חינם . השנאה בו...
אל הספר