במחנה ריכוז בלוב . היתה לי הבושה של ניצולי שואה, כי שמעתי מאנשים טענות כמו 'איך לא התנגדו ? ' 'איך הלכו כצאן לטבח ? ' זה הרג אותי ! המושג הזה, 'כצאן לטבח', הרס את כולנו . . . " מוצרי מסכמת במילים חודרות כליות וקורעות קרביים : "הייתי עכשיו משך שנתיים בסדנה של 'עמך' . היינו 11 ניצולי שואה ‑ הונגרים, פולנים וכולי ‑ וזה הקל עלי . אחת סיפרה איך אמהּ נתנה לה את נעלי העקב שלה כדי שתהיה יותר גבוהה ותישאר בחיים . . . כולנו בכינו ולא התביישנו . הרי גם אני יתומת שואה ! " רחל דואני מוסיפה את הכאב שלה : "עליתי לארץ ב ‑ ,1949 בהיותי בת שש . כשסיפרתי לחברַי בבית הספר ביהוד שאני ניצולת שואה, צחקו עלי התלמידים וקראו לי שקרנית . סיפור השואה נתפס כסיפור אשכנזי טהור . כאילו לא מספיק שמשפחתי הוצאה מביתנו ב ‑ 1942 והועברה למחנה ג'אדו ; הורי הועבדו שם בעבודות פרך ; אמא הוכתה ברגליה בידי קארביניירי אחד, ואבא אפילו נורה בעינו משוטר גסטפו גרמני . הסבל הנורא הזה הוא לא חלק מהשואה ? " 144 שלמה אברמוביץ'
אל הספר