מוראות השואה בלוב בפני בני נוער או חיילים, תשוב אליו אותה יכולת סיפורית נפלאה . "רנאטו תשובה הופיע לפתע וסיפר ששלושה יהודים נורו הבוקר", כתב דעדוש בעמוד 11 של יומנו . "אחר כך חילק לנו תרופות ויצאנו לדרך בשיירה . עברנו ברחוב המכס, בשדרות מוסוליני, ברחוב איטליה, בשדרות ויטוריו ונטו ‑ ונכנסנו לכביש החוף . לא עצרנו עד שהגענו לגמינס . רכשנו לעצמנו כמה דברים קטנים ואכלנו משהו בחטף . לא האמנתי שיהיה לי תיאבון, אשתי לא אכלה כלום . . . " דעדוש בונה את סיפוריו היטב : יש בהם אווירה, מתח, תיאורי סביבה, אפיונים של בני אדם, תיאורי היחסים בין המשתתפים השונים . ויש בהם גם חווֹת דעת אישיות ‑ שלו, גם אם הן שיפוטיות ‑ המאפשרות לציבור המאזינים להבין לאן דעדוש לוקח אותם . "ושוב נסענו ונסענו . לקראת השעה חמש אחר הצהריים עצרנו באגדביה . היה שם בית קולנוע שפעל במגרש פתוח, עבור החיילים האיטלקים שליוו אותנו במסע, אבל מנעו מאיתנו אפילו להתקרב . העברנו שם את הלילה בצריף מלוכלך ללא דלתות . . . " אין זה פלא שהנוכחים בהרצאות שנתן היו מרותקים והאזינו לו בעניין רב . הזיכרון המופלא שלו היה דבר נוסף שהרשים מאוד את כולם ...
אל הספר