א האסמכתה האתנוגרפית כמתודולוגיה פרשנית - בעקבות ובסביבות 'הפלחים' של מיוחס

49 עדים או מומחים וגיבוש לכידותה, ואילו השימוש היחיד החורג מתיאור תיירותי הרפתקני של תיאורים אנקדוטליים של פולקלור ערבי הוא באגדות מקום של ארץ ישראל, המאששות את מיקומם וקדושתם 65 של קברי קדושים יהודים . הניתוח הכללי של פרקטיקות אתנוגרפיות בכתבי נוסעים יהודים חורג בהרבה מהיקפה ומטרותיה של עבודה זו . עם זאת כדאי לציין בהקשר של שאלות המחקר של פרק זה : ראשית, אם נבחן אוספים מקובצים של ספרות מסע יהודית - למשל, זו 66 וביתר הרחבה של של יהודה דוד אייזנשטיין או אברהם יערי, ספרי המסע הרבים המצוטטים בהם, נראה שנוסעים יהודים רבים מגלים עניין אתנוגרפי רב בקהילות יהודיות . לעומת זאת, עניינם של נוסעים אלה באתנוגרפיה לא – יהודית שמחוץ לתחומי ארץ ישראל הוא מקרי ומזדמן, מונע לרוב על ידי עלילת סיפור המסע וכפוף לסיפור או לכרוניקה - אם כי לעתים מופגנת סקרנות אנציקלופדית שמחוץ ומעבר להכרח נרטיבי . מנגד, בתחומי ארץ ישראל אנו רואים שינוי חד ובולט בהקשר של אתרים קדושים וסיפורי קדושים : חומרים אתנוגרפיים ופולקלוריים ממלאים חלק נכבד מתיאורי ה"מסע בארץ ישראל" . בכך האוכלוסייה המקומית הלא – יהודית משמשת מקור ועֵד ...  אל הספר
רסלינג