פתח דבר

8 עמוס נוי ( פולקלור ) . העניין העצום שלי באנשים אלה ובמפעלים הגדולים והלא – מוכרים – דיים שהעמידו, בצומת המבטים ורבי – השיח שבו ראו עצמם מומחים ״מדעיים״ אך נתפסו על ידי אחרים כעדים ומקורות בלבד, ובסבך הזהויות ודרכי השיח - המזרחית – ספרדית, המקומית – ילידית, והיהודית – משכילית - שבהן פעלו ויצרו, הוביל אותי מקריירה נינוחה למדי כחוקר בכיר בתחום מדעי המחשב בחברת הייטק ישראלית מצליחה אל ספסלי הלימוד חסרי היציבות של מדעי הרוח . המהפך הזה היה כרוך באתגרים אינטלקטואליים חדשים לגמרי, בטלטלות רגשיות לא צפויות ובקשיים כלכליים של ממש ( שנבעו, בחלקם, ממצבו של חוקר מתחיל ש״גילו מבוגר מדי״, כמוני ) . כשהתחלתי את המחקר חלה אבי, דב נוי ז״ל, שנחשב למייסד של חקר הפולקלור האקדמי בישראל, בחוליו שממנו לא קם . לצערי, הוא כנראה כבר לא הבין ולא היה יכול לשמוח במפנה שלבשו חיי המקצועיים, זה שהוביל אותי לעסוק בשדה המחקר שאותו הקים, שבו פעל ללא לאות ושאותו אהב בכל נימי נפשו . הייתי יושב בחדר העבודה גדוש הספרים שלו, ומדי פעם, כשהייתי מעיין באחד מספריו, היו נושרות מבין הדפים פתקאות ובהן הערות בכתב ידו, כמו זרזיף גש...  אל הספר