174 מאירה וייס בוויכוחים ציבוריים מגוונים, והמכון הפך ל"פורום" במלוא מובן המילה, מקום שבו הרפואי מתחכך בחברתי ובציבורי . לאחר שבפרקי הספר עסקתי בנושאים כגון "טרור", ביטחון לאומי, זכויות אדם, אלימות במשפחה, קציר איברים ועוד, אבקש לחזור להנחות היסוד שהועלו בהקדמה ולשקול אותן מחדש . אבקש לדון בשני נושאים עיקריים : רפואה משפטית ומשטור ( policing ) ורפואה משפטית ואובייקטיביות . רפואה משפטית ומשטור במהלך המאה ה- 19 הפכה הרפואה המשפטית לענף מדעי לגיטימי . תרומה משמעותית לתחום ניתנה בעקבות דרישתו של צ'זרה לומברוזו ( Lombroso ) , אבי הזיהוי הפלילי ומייסד השימוש בשיטה המדעית בעבודת המשטרה, שקבע בשנת 1865 שהשיטה האקספרימנטלית היא שצריכה לעמוד בבסיסה של הרפואה המשפטית . מחקריו של לומברוזו הביאו להבנה חדשה של הפשע והעבריינות, והשפיעו רבות על החקיקה הפלילית . מוסה ( 2008 ) הראה בספרו על לאומיות ומיניות כיצד הרפואה המשפטית, שכוננה במסגרת מדינת הלאום המודרנית, ביססה את תפקידה במסגרת הפעילות המשטרתית והפלילית של מוסדות המדינה . לדוגמה, רופאים משפטיים הם שנחלצו לעזרת השופטים על מנת לאכוף את חוקי המדינה ...
אל הספר