יצחק בנימיני 156 של יונג ( והמטאפיזי ) בעקבות הסטרוקטורליות של לוי – שטראוס ( לעבר התרחקות מהגוף ומהממשות הייחודית של המטופל ) כלומר גם אם נעשו טרנספורמציות למושגים משיחי יבוא, הם הכילו עדיין משקעים מטאפיזיים הנותנים את אותותיהם בשיח הנמען, בשיח של לאקאן ( . הסכנה הזו התנגשה עם ניסיונו של לאקאן להתמודד עם האחרות של הלא – מודע כשונות מוחלטת הקשורה בגופניות של הסובייקט ובחד – פעמיות שלו, כמו גם עם מיקומו של הסובייקט / הלא – מודע בתוך השיח של האחר הגדול, של השפה . מכאן שאני תופס את השיח הלאקאניאני כבעל פוטנציאל מטאפיזי – מופשט מצד אחד וככזה השואף להתחבר אל הפתולוגיה של "חיי היומיום" בקליניקה, אל המפגש בין המטפל למטופל, מצד אחר . המפגש הזה מתווך בשיח הלאקאניאני באמצעות תמות המנוכסות משיחי העיבוד . לטענתי, עיבוד חשוב בהקשר זה הוא של השיח הדתי . ההתמקמות בתוך מוטיבים בשיח היהודי – נוצרי אפשרה ללאקאן למצוא את האיזון חזרה, איזון שבו המסמן מתגלם בבשר . באופן הזה אמנם הדואליזם אינו מתבטל, אך המסמן אינו נותר עוד בודד ומטאפיזי אל מול הגופניות הייחודית של הסובייקט . בפרק זה אבקש להציג את התמודדותו ...
אל הספר