98 ברונו מונארי לעתים קרובות כשאוזלים למישהו הטיעונים בוויכוח, הוא מתחיל לצרוח . הוא אינו מספק כל מידע חדש, אבל לפחות שומעים אותו . כרזות רבות רוצות שישמעו אותן בכל מחיר, גם אם אין להן משהן מעניין לומר, אז הן צועקות בצבעים, צועקות בגודל, ובעיקר צועקות בכמות . היעדר יכולת לבטא באמצעים מדויקים מידע חזותי מוביל להכפלת הדימויים הנדושים, בהתעלמות מכך שאותם צורות וצבעים משמשים ללא הבחנה לצמיגים, לסבון או לאפרטיף . אבל מחקר חזותי היה מלמד אותנו שדי להשתמש בצבע יוצא דופן או בצורה שונה, כדי לספק לעוברי האורח מידע מדויק ומיידי, ללא כפייה, ובלי לבזבז כל כך הרבה כסף על אפקט ה"כמות" . לעתים תכופות נראות על קירות הרחובות כרזות דהויות ומקושקשות כל כך, שקשה להבין איך הן התקבלו והודפסו . מן הסתם מדובר בהשתלשלות אירועים . הצייר ( לא מעצב גרפי ) הכין סקיצה גולמית לכרזה והביא אותה למשרד המנהל . הסקיצה בגודל מלא, מטר על מטר וארבעים, על בד או קרטון, הונחה על רהיט מול שולחן המנהל, שצריך לאשר או לפסול אותה . משרדו חמור סבר, כיאה למנהל שחייב להפגין ממבט ראשון שהוא מנהל : צבעים מתונים, רהיטים קלאסיים, שום דבר ר...
אל הספר