36 ברונו מונארי סוריאליסטית, שולחן דאדא, רהיט אינפורמליסטי, בלי להביא בחשבון שלכל הפריטים האלה יש את השימוש המדויק שלהם ותפקיד מוגדר היטב, והם אינם מיוצרים עוד בידי אוּמנים שמרקעים צלליות נחושת מסוגננות כאוות ליבם, אלא בידי מכונות אוטומטיות המייצרות אלפי פריטים במקביל . אם כך, מהו עיצוב אם אינו סגנון ואינו אמנות שימושית ? זהו תכנון, אובייקטיבי ככל האפשר, של כל מה שיוצר את סביבת חייו של האדם כיום . האווירה הסביבתית מורכבת מכל הפריטים שהתעשייה מייצרת, מכּוֹסות לבתים ועד ערים . תכנון שנעשה ללא דעות קדומות לגבי הסגנון, בכוונה ליצור כל דבר בחומר הנכון לו ולתת לכל דבר את המבנה ההכרחי לו, מה שיוביל לצורה ההכרחית לו, בלי לטרוח ליצור אמנות . כלומר הדיונים של חברינו הצרפתים בדבר הרמוניה מפוכחת, יופי ומידות, תחושת איזון בין הריקנות למלֵאוּת ( מונחים נפוצים בפיסול ) , שלמות אסתטית ( קנה מידה קלאסי ? ) , קסם החומרים שנעשה בהם שימוש, איזון הצורות — כל אלה דיונים שזמנם עבר . חפץ נשפט היום לפי ההלימה שבין צורתו לשימוש בו, לפי ההתאמה של החומר למבנה ולעלויות הייצור, לפי התואַם ההכרחי שבין חלקיו . כלומר,...
אל הספר