מאמר 11: אלתר-נתיב לחינוך: שיעור בהליכה

272 | כנסי סטודנטים כקליידוסקופ פדגוגי בהכשרת מורים : המקרה של תוכנית רג"ב על השפעת היציאה לטבע על תהליך הלמידה ועל התפתחותם האישית של התלמידים נכתב לא מעט כבר במאה ה - 18 . ז'אן ז'אק רוסו הטיף בספרו אמיל לחבר את הילדים לטבע שלהם עצמם ולטבע הסובב אותם, ולהתבונן ביחסי הגומלין המפרים שביניהם . בשנות הארבעים של המאה ה - 20 נהגו המורים המיתולוגיים ביישוב העברי בארץ ישראל, כגון זאב וילנאי, יהודה מטמן ויצחק שלו, להוציא את תלמידיהם לשדה, לגיא ולניר, וללמד בעת השהייה בטבע או במהלך סיורים בחורשות ובפרדסים, לאורך גדות הנחלים וחופי הים . לא הייתה זו מגמה פדגוגית וספורטיבית בלבד, אלא הטמעה אידיאולוגית של אהבת הארץ והידוק הקשר לאדמה, בבחינת "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" - ערכים שראוי בהחלט לרענן את חשיבותם . כבר בראשיתו של החינוך העברי בארץ ישראל היו הטיולים בטבע והסיורים בסביבת בתי הספר חלק בלתי נפרד מעיצוב אישיותם של התלמידים, מבחינת אופיים, חיטובם הנפשי והגופני, ועידוד סקרנותם ללמוד ולחקור . בשנת 1905 לקח יהודה מטמן, מנהל הגימנסיה בראשון לציון, את תלמידיו לחולות ואדי חנין ונס ציונה ל"פעילות ס...  אל הספר
מכון מופ"ת