פרק תשיעי: הכוחות הסמויים מן העין: על זיכרונות ילדות כמשאב להעצמה בגישה אדלריאנית

160 | פדגוגיה נרטיבית : מסיפורים אישיים לזהויות מקצועיות העצמית, מחבלת באומץ להשתתף בעשייה החברתית ומחוללת הימנעות ; ההימנעות פוגעת עוד יותר בתחושת הערך העצמי והזכאות לשייכות ; האומץ ותחושת המסוּגלות פוחתים עוד ועוד, וחוזר חלילה . מי שנקלעים למעגל קסמים מרושע זה אינם יודעים כיצד להתמקד בעשייה מועילה במקום בשאלת הערך העצמי שלהם ( דרייקורס, 1991 ) , והסבילות הפסיכולוגית שלהם נמוכה מאוד . הסיכוי שלהם לעודד את עצמם בכוחות עצמם הוא אפוא נמוך . כל אחד מהמצבים האלה כשלעצמו מצדיק התערבות מעודדת . זאת ועוד, יש לזכור שעידוד דרוש בקביעות ובכל מצב - כדי למנוע מצבים כאלה מלכתחילה . האומץ הוא אפוא ליבת השלוֹמוּת הנפשית, ומשהוא מסתלק אפשר להשיבו באמצעות עידוד, ואם כך, היכולת לעודד אחרים וללמדם לעודד את עצמם היא מיומנות הצמחה והעצמה חיונית לפדגוגיה השואפת לבנות זהות אישית ומקצועית איתנה ותורמת . מכיוון שמיומנות זו מסתמכת על נרטיב הזיכרון, היא רלוונטיות במיוחד לפדגוגיה הנרטיבית . תנאים לעידוד אֶפקטיבי בהקשר הכשרתי מטרת העידוד האדלריאני היא, כאמור, להפיח במתעודדת אומץ לשוב ולפעול ביעילות למען עצמה ולמען ס...  אל הספר
מכון מופ"ת