פרק רביעי | סיפורי מורים מתחילים ככלי ליצירת פדגוגיה נרטיבית | אורנה שץ - אופנהיימר | 79 אני מבלבלת את התלמידים . היו לי גם רגשות אשם שאולי בגללי, בגלל שאני חדשה, הכיתה שלי לא מצטיינת . בסוף כל יום אני יושבת עם עצמי, מסכמת ומחשבת מסלול מחדש : האם הילדים חזרו לבית מחויכים ? האם הרגישו כמה הם אהובים ? האם עשיתי כל שביכולתי כדי לגרום להם להאמין בעצמם ? ובתוך כל אלו - האם נשארתי נאמנה לעצמי ? מחשבות כאלה עולות בי בכל יום . אפרת מתכתבת עם הסיפור "חוני" ובוחנת את המרחק ( ה"דיסטנס" ) שלה מהתלמידים . בשאלת הגבולות היא מכוננת מחדש את זהותה המקצועית ושואלת : "האם נשארתי נאמנה לעצמי ? " עד כמה להיות היא עצמה, או זו עם המסכה ? היא מבקשת לדייק בבחינת המיצוב המקצועי והאישי שלה . היא בוחנת את עצמה באמצעות המרחק שהיא יוצרת בינה לבין תלמידיה . אלא שבמהלך החקר העצמי היא מגלה שאולי היא מעורבת בחיי הכיתה יותר מדי, כפי שהיא כותבת : "הייתי חלק מהכיתה, חלק מהילדים" . באמצעות הרפלקציה היא מבינה את הצורך שלה לחוש מוערכת, ובמיוחד את הצורך שלה בהערכת התלמידים, בעת שהיא אינה מכירה את עצמה מספיק כמורה . אפשר לומר ...
אל הספר