156 | עיונים בטקסט הבית - ספרי / גילה שילה והיא כוללת דיונים שתוצאתם מתקבלת לא באמצעות כללים או פרטים מדויקים ומדידים . רטוריקנים אחדים ( לנדאו, 1988 : 17 ) מבחינים בין שתי דרכים שבעזרתן המוען מבקש לשנות את דעתו של הנמען . דרך אחת היא שכנוע באמצעות פנייה אל ההיגיון ( conviction ) . שכנוע בדרך זו מושג באמצעים לוגיים כמו טיעון, כלומר הכותב רוצה להראות שטיעוניו הם אמת על פי עקרונות הלוגיקה . הדרך השנייה היא שידול ( persuasion ) , המושג על ידי פנייה אל הרגשות ובעזרת אמצעים רטוריים - סגנוניים ( סמנטיים ותחביריים ) . דוגמות לאמצעים אלו הן חזרה תחבירית, לשון פיגורטיבית וקונוטציה . בדרך זו המוען מנסה להשיג את הסכמת הנמען לעמדתו בלי לפנות אל ההיגיון . לנדאו ( 1988 ) מוסיפה לשני האמצעים שנזכרו – הרטוריקה הלוגית והרטוריקה הסגנונית – אמצעי שלישי, שהוא שכנוע באמצעים פסבדו - לוגיים, כלומר שכנוע לוגי מדומה ( ראו גם וולמן, 1990 : 115 ואילך ) . דרך שכנוע זו מצטרפת אל דרך השידול, משום שגם כאן המשכנע - המוען מעוניין לקבל את הסכמת הנמען לעמדתו בלי הוכחת האמת דווקא . הפנייה היא אל ההיגיון המדומה . דרך זו מ...
אל הספר